החלטה בתיק בש"א 4210/07

פתח - דבר

1.         לפניי שתי בקשות נפרדות, הקשורות זו בזו, כלהלן:

הבקשה הראשונה (בש"א 4210/07) הנה לחייב המשיבים בסכום החוב, אשר נפסק במסגרת פסק הדין מיום 29.2.00, בת"א 474/95, וזאת בהתאם לכתב ההתחייבות - עליו חתמו המשיבים, לפיו הם מהווים ערבים ביחד ו/או לחוד לפירעון כל סכום, אשר ייפסק כנגד המשיבות הפורמאליות, ללא הגבלת סכום בתיק בית המשפט הנדון, ו/או בכל הליך אחר הקשור אליו ו/או כרוך בו;

הבקשה השנייה (בש"א 4781/07) הוגשה על ידי משיבה 2, צילה נער - במסגרתה ביקשה לדחות בש"א 4210/07 האמורה, על הסף.

השתלשלות ההליכים הצריכה לענייננו

2.         תחילה יצוין, כי המפורט להלן נסמך על דברי ב"כ המבקשים לעניין. לא היה באפשרותי לבחון זאת מאחר שהתיק העיקרי (ת"א 474/05) בוער, וכל שהיה לפניי הנו המסמכים, אשר הוגשו מטעמם של הצדדים.

            מכל מקום, וכפי שצוין בבקשה, ביום 16.4.95 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבות הפורמאליות בבית משפט זה. עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים גם בקשה לעיקול זמני על זכויות הנתבעים ונכסיהם. באותו היום נעתר כב' השופט ברנר לבקשה וניתן צו עיקול זמני כמבוקש. המשיבים הגישו בקשה לביטול צו העיקול, ברם כב' השופטת וכסלר דחתה בקשתם והורתה, בהתאם להחלטתו של כב' השופט ברנר, כי יוגש צו פורמאלי לחתימה גבי העיקול. בהתאם, ביום   28.9.95 ניתן צו העיקול הזמני.

3.         לדברי ב"כ המבקשים, הפצירו המשיבים במבקשים להמיר העיקול בערבות אישית, וביום 29.2.96, לאחר משא ומתן בין הצדדים, סוכם, כי במסגרת המרת העיקולים, יוסרו העיקולים על הנכסים השונים ותחת זאת יחתמו המשיבים על כתב התחייבות, לפיו הם ערבים באופן אישי ביחד ו/או לחוד לפירעון כל סכום פסוק כנגד המשיבות הפורמאליות.  

4.         ביום 29.2.00 ניתן פסק דין - לפיו על המשיבות הפורמאליות לשלם סך כולל של 1,512,614ש"ח. המבקשים ניסו לפרוע חובם מאת המשיבות הפורמאליות, אך כל ניסיונותיהם עלו בתוהו, ולא בכדי. כנגד משיבה פורמאלית 1 ניתן צו פירוק ואילו משיבה פורמאלית 2 נמחקה מפנקסי רשם החברות.

טענות המבקשים

5.         ב"כ המבקשים ביקש לגבות החוב מאת המשיבים, הם הערבים לשיטתו לחובותיהן של המשיבות הפורמאליות, לאור העובדה שלא הצליח לגבות החוב הפסוק מאת המשיבות הפורמאליות, כמתואר.

תגובות המשיבים

משיב 1 - משה נער

6.         משיב 1 ציין בתגובתו מיום 28.2.07, כי הוא בן 73 ועבר אירוע "רפואי" קשה, כלשונו. עוד ציין, כי הוא חייב מוגבל באמצעים מזה 7 שנים, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להיעזר בעו"ד, וחייו "דלים וקשים". לגופו של עניין הסביר, כי הדבר ארע לפני 12 שנים ומשכך, הוא אינו זוכר במה מדובר. לאחר שעיין בכתב הערבות ציין, כי הוא מתקשה לזהות את חתימתו ואין באפשרותו לברר "באיזה מצב ובאיזה מקרה" ניתנה הערבות. בשל האמור ביקש משיב 1, לדחות הבקשה בעניינו.

משיבה 2 - צילה נער

7.         ב"כ משיבה 2 ביקש לסלק על הסף את בקשתם של המבקשים, מכוח תקנות      100(4) ו/או 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ולפי תקנה 2 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח - 1987.

ב"כ המשיבה הסביר, כי המשיבים לא נמנו כלל עם בעלי הדין בתביעה ופסק הדין לא ניתן כלל נגדם, אלא ניתן לאחר שהמשיבות הפורמאליות לא התייצבו למשפט וכאשר התביעה לא נתבררה לגופה. מכל מקום, המשיבה חישבה סכום החוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד הגשת הבקשה, ומצאה כי הסכום האמור עומד על 2,224,607.15ש"ח. מכאן יש ללמוד, כי לצורך חיובה של המשיבה ויתר המשיבים בחיוביהן של המשיבות הפורמאליות לפי פסק הדין, על המבקשים להגיש נגדה תביעה רגילה לבית המשפט המוסמך, ובענייננו: בית משפט השלום. המבקשים לא פעלו בדרך זו, אלא ביקשו לקצר הדרך תוך שניסו להסתמך על פסק דין, אשר ניתן לפני למעלה מ-7 שנים, ובלי לשלם האגרה המתחייבת מכך.

על כן ביקש ב"כ המשיבה לדחות הבקשה על הסף.      

משיב 3 - יצחק נער